במשך שנים התקיים מירוץ סמכויות בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה, אחד "הנדבכים" של המירוץ היה מזונות הילדים. ככלל, מחקרים הראו כי במהלך השנים פסיקת מזונות הילדים בבית הדין הרבני הייתה נמוכה משמעותית מזו של בית המשפט לענייני משפחה.

​

דבר נוסף, לבית הדין הרבני אין סמכות להכריע במזונות הילדים מעבר לגיל 18, אלא בהסכמה.

​

שינוי טקטוני אפשר לומר אירע בבג"צ המפורסם בע"מ 919/15 אשר קבע כי כאשר המשמורת היא משותפת והכנסות הצדדים זהות לא יפסקו מזונות. כנגזרת מפסיקה זו שבאה גם רקע טרוניות בדבר עול תשלום המזונות על "גברים" בתי המשפט בישראל "ישרו קו" ופסיקת המזונות פחתה באופן משמעותי גם כאשר הילדים קטינים.

​

לכן, הפסיקה בשנים האחרונות, כלל האצבע  לפיו המזונות שיפסקו בבית המשפט ככלל יהיו גבוהים יותר הפכה ל- "תלוית בנסיבות". כלומר, היו קיימים מקרים בהם היה עדיף באופן מובהק להגיש תביעה למזונות ילדים בבית הדין הרבני. למשל במקרים של משמורת משותפת, ובמקרים בהן לאישה ישנה הכנסה גבוהה.

​

אממה, כיום לאור פסיקת בג"צ לא ניתן לכרוך תביעה למזונות ילדים לתביעת הגירושין ובית הדין יוכל  להכריע  בסוגיית מזונות הילדים אך ורק בהסכמה.

​

מה היה הדין עד לאחרונה?

לפי ההלכה ששררה עד לאחרונה, ככל שתביעת הגירושין הייתה כנה, וענייני המזונות נכרכו בה כראוי, היה ניתן להעניק לבית הדין הרבני סמכות לדון גם במזונות הילדים – אף ללא הסכמה מפורשת של שני הצדדים. בפועל, הדבר אפשר לבתי הדין לדון במכלול ענייני המשפחה, לרבות מזונות, תוך טענה ליעילות ולחיסכון בזמני התדיינות.

פסק הדין ששינה את כללי המשחק

לפני מספר חודשים בג"ץ קבע הלכה עקרונית חדשה שלפיה לבית הדין הרבני אין סמכות לדון במזונות ילדים גם אם נכרכו בתביעת הגירושין, אלא אם ניתנה הסכמה מפורשת ומודעת של שני הצדדים. פסק הדין נשען על עקרון הסמכות הייחודית של בית המשפט לענייני משפחה לדון בזכויות הקטין, והדגיש כי מזונות ילדים אינם חלק "טבעי" או מובנה בתביעת הגירושין אלא עניין עצמאי ונפרד.

לאחר מתן פסק הדין, הוגשה לבית המשפט העליון בקשה לדיון נוסף (דנג"ץ), בטענה כי מדובר בשינוי מהותי של ההלכה הקיימת. הבקשה נדחתה, תוך הבהרה כי בית המשפט לא סטה מהלכת שרגאי אלא פירש אותה נאמנה, לאור טובת הילד והפרדת הסמכויות בין ערכאות.

​

הכנסת מגיבה: הצעת חוק עוקף בג"ץ

בעקבות פסק הדין, יזמה הממשלה תיקון לחוק שיפוט בתי דין רבניים.  הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים שמבקשת להחזיר לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון במזונות ילדים גם ללא הסכמת שני ההורים, וזאת כאשר התביעה נכרכת בגירושין. הצעת החוק טרם אושרה בקריאה שניה ושלישית.

​

אז מה ההמלצה להורים כיום?

הבג"צ לא קבע מה ייעשה בתביעות מזונות אשר התחילו להידון כבר בבית הדין הרבניים השונים. ישנם בתי דין רבניים שקיבלו עליהם את פסיקת בג"צ ומחקו תביעות למזונות ילדים שהוגשו והעבירו את הדיון בהן לבית המשפט לענייני משפחה. וישנם כאלה שהמשיכו לדון בתביעות. לבית הדין הרבני סמכות לדון בהסכמת שני הצדדים במזונות הילדים ותקנות הדיינים קובעות כי כאשר נערך דיון בבית הדין בעניין מזונות הילדים אזי ניהול הדיון לכשעצמו מהווה הסכמה.

​

הגם שחלק מבתי הדין מחקו את התביעות למזונות ילדים הם הותירו את פסיקת המזונות הזמניים על כנה וזאת על מנת שלא להותיר ילדים ללא מזונות.

​

בהתאם לחוק ניתן להגיש בקשה לסעד דחוף למזונות ילדים בבית הדין גם לאחר הבג"צ. תוקפה של החלטה למזונות זמניים 5 חודשים.

נכון לכתיבת שורות אלה ההלכה המחייבת היא זו של בג"ץ: תביעת מזונות ילדים יש להגיש אך ורק לבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם קיימת הסכמה מפורשת כי עניין מזונות הילדים יידון בבית הדין הרבני. אין לדעת האם אכן הצעת החוק תעבור ותחזיר לבג"צ את ה"סמכות האבודה" בענייני מזונות. כל ניסיון לכרוך את נושא המזונות בבית הדין הרבני ללא הסכמה כזו צפוי להיתקל בטענת חוסר סמכות. לכן עדיף תחילה להתייעץ עם עורך/כת דין.