נישואין בישראל

כינונם של נישואים אזרחיים עדיין נראה רחוק מן האופק. המילה "נישואים" בהקשר אזרחי חילוני עדיין מעוררת צמרמורת בקרב האוכלוסייה הדתית החרדית והמסורתית במדינה ולכן הסיכוי להעביר בחוק הנהגה של  נישואים אזרחיים הנה בגדר חזון אוטופי בלבד. וכך, בישראל של שנת 2012 נפגעת זכותם של מאות אלפי תושבים  ישראליים להינשא בארצם כרצונם. הללו נאלצים להסתפק בנישואים בחו"ל או בוויתור על נישואים בכלל וחיים כידועים בציבור. נכון לשנת 2009 נישאו 2,894 זוגות מחוץ לישראל כאשר לפחות אחד מבני הזוג היה תושב ישראלי.  וזהו רק קצה הקרחון…

רבים מתושבי ישראל אינם יכולים להינשא כרצונם. הנישואים היחידים המוכרים בישראל הם נישואים דתיים אורתודוקסיים. המצב הוא אבסורדי מכיוון שרוב רובם של יהודי העולם כיום נמנים עם הזרם הרפורמי והקונסרבטיבי. המצב החוקי התקף כיום מביא לכך שהממסד מכיר בנישואים רפורמיים (כך לצרכי חוק השבות) ובלבד והתקיימו בחוץ לארץ- רחוק מו העין. פסולי חיתון על פי ההלכה היהודית אף הם אינם יכולים להינשא, לא בארץ, לא ברבנות. זוגות שאינם חפצים במיסוד דתי של הקשר אינם יכולים להינשא וכך גם זוגות מעורבים שרק אחד מהם הוא יהודי (שלא יינשאו חלילה ב"בית ספרנו"!!). זוגות חד מיניים,  נאלצים להסתפק מלכתחילה בנישואים בחו"ל או בהכרה כידועים בציבור. לנוכח הצורך ההולך וגדל בכינונם של נישואים אזרחיים לאור העלייה הגדולה מארצות חבר העמים, ההגירה לישראל, וההכרה הגוברת בזכויותיהם של בני זוג מאותו המין הועלתה הצעה לפיה בני זוג המבקשים שלא להינשא בדרך דתית יוכלו לעגן את נישואיהם דרך מרשם אזרחי שיכונה מרשם הזוגיות. על פי הצעת החוק המקורית בני זוג שיבקשו לחיות חיים משותפים עם משמעות משפטית מבלי שנישאו יוכלו להירשם אצל רשם הזוגיות כבני זוג.

הצעת החוק המקורית באשר לכינונו של מרשם הזוגיות מבית מדרשם של פרופ' שחר ליפשיץ ופרופ' פנחס שיפמן איפשרה לכל מי שחפץ לכך במגבלות גיל ובמגבלות סטטוס (כך למשל אדם נשוי לא יוכל להירשם במרשם הזוגיות כ"בן זוג") להירשם במרשם. הצעת החוק המקורית הייתה אמורה לספק פתרון אמיתי לכל אלה שאינם חפצים או אינם מסוגלים להתחתן בנישואים דתיים בישראל, ולהקנות להם את הזכות שנראית לכאורה ברורה ומובנת מאליה.

בפועל, הצעתו המקורית הנ"ל של פרופ' שחר ליפשיץ וכן הצעות  חוק נוספות בנוגע למרשם הזוגיות אותן יזם משרד המשפטים לא התקבלו. לאחר דיונים רבים בכנסת התקבל נוסח "חלבי" ומרגיז של ההצעה המקורית. ההצעה שהתקבלה והפכה לחוק מספקת פתרון חלקי ביותר לבעיה  ומקפחת אוכלוסייה ספציפית, שרק אליה החוק מתייחס – אוכלוסיית חסרי הדת. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2010 היו בישראל כ-288,400 איש המסווגים כחסרי דת.