דרכי התמודדות

התעללות פיזית ונפשית פוגעת בזכותם של האישה והילדים לכבוד, בזכותם לביטחון אישי וליציבות ובזכות לנהל חיי שגרה רגילים. לשגרה קללות, ביזוי, מכות, התנהגות תוקפנית ואיומים- יש מחיר. מי שסובל מאלימות פיזית אכן נפגע בגופו, אך קשה ביותר היא הפגיעה הנפשית שהיא בעלת השפעות ארוכות טווח. אישה שסבלה מאלימות וילדים שהיו עדים לה או שהיו קורבנותיה עשויים לפתח דיכאון, התקפי זעם וחרדה, והידרדרות עד כדי אובדן תקווה וביצוע ניסיונות התאבדות.

ניתן לפנות למשטרה

 המשטרה מתייחסת בחומרה לתלונות בגין אלימות במשפחה ובמקרים בהם התוקף מסכן את שלום בני משפחתו המשטרה תעצור את התוקף או תרחיקו למספר ימים מן הבית.

ניתן לפנות לבית המשפט

בתי המשפט רואים בחומרה רבה מעשי אלימות, התעמרות נפשית, ופגיעה מינית בבני המשפחה. התרופה המידית שניתן לבקש מבית המשפט במקרים אלו היא הרחקת הגבר המכה מן הבית על מנת להגן על שלומם של חברי המשפחה הנותרים חשופים לסכנת התפרצותו של אירוע אלימות נוסף.

כיצד בתי המשפט בישראל מתמודדים עם תופעת האלימות במשפחה?

 

צווי ההגנה מעוגנים בחוק למניעת אלימות במשפחה ובחוק למניעת הטרדה מאיימת. צווים אלו נועדו לתת סעד מידי לבני המשפחה הסובלים מאלימות והם זמניים באופיים. ההליכים שיש לנקוט על מנת לקבלם הם נגישים וקלים לביצוע.

א.      צו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה

 

בשנת 1991 נחקק החוק למניעת אלימות במשפחה שמטרתו להילחם בתופעה. החוק מחמיר עם התוקף ונוקט בגישה הרתעתית: כך למשל על התוקף את בני משפחתו מוטל עונש כבד יותר מעל תוקף "סתם"; החוק מקל בתנאים לשלילת החזקת נשק אצל גברים מכים; החוק קובע כי תיק הנוגע לאלימות במשפחה לא ייסגר אלא לאחר שהתלונה בוטלה. כל ההחמרות בהם נוקט החוק נועדו מחד, ליצור הרתעה, ומנגד, לספק הגנה.

על פי החוק למניעת אלימות במשפחה ניתן יהיה לבקש צו הגנה כצו חירום. הצו יינתן כאשר בסמוך להגשת הבקשה סבלו האישה ו/או הילדים מאלימותו של התוקפן כך שהתעורר חשש לשלומם:

  • §          כאשר אדם נהג באלימות בבן משפחתו או ביצע בו עבירת מין או כלא אותו בבית.
  • כאשר ההתנהגות של אדם נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה לבן משפחה או כי הוא עלול לבצע עבירת מין בבן משפחה.
  • כאשר אדם התעלל בבן משפחה התעללות נפשית מתמשכת.
  • כאשר אדם התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחה ניהול סביר ותקין של חייו.

בנוסף, בית המשפט רשאי לקבוע כי במהלך תקופת ההרחקה התוקפן יישלח לטיפול כך שלא יסכן את משפחתו לכשיחזור. במסגרת הבקשה למתן צו הגנה ניתן לכלול:

  • איסור להיכנס לדירה, בה מתגורר בן משפחתו של התוקפן או איסור להימצא בתחום מרחק מסוים מאותה דירה, אף אם יש לתוקפן זכות כלשהי בה.
  • איסור להטריד את בן משפחתו בכל דרך ובכל מקום.
  • איסור לפעול בכל דרך המונעת או מקשה על שימוש בנכס המשמש בדין את בני-משפחתו, אף אם יש לתוקפן זכות כלשהי בנכס.
  • איסור לשאת או להחזיק בנשק.

כאשר התוקפן הוא איש כוחות הביטחון: רשאי בית המשפט  לקבוע תנאים מגבילים לפיהם מותר לאותו אדם לשאת או להחזיק בנשק רק לצורך מילוי תפקידו. אם תוטל מגבלה כזו תימסר הודעה על הצו לרשות הביטחון הנוגעת לעניין, וייעשו הסידורים הנדרשים לקיום הצו.

 בית המשפט רשאי לצוות על פקיד סעד להכין תסקיר בכתב בכל עניין הקשור במתן צו הגנה. בתסקיר ניתן לבחון את מכלול היחסים במשפחה, תוך מתן המלצות טיפוליות. בהתחשב בכך, שמערכת פקידי הסעד אינה ערוכה, בדרך כלל, לתגובה מהירה בדרך כלל של תסקיר, בעוד שצווי ההגנה מעצם טבעם מתבקשים כדי ליתן סעד מידי ודחוף, הזמנת התסקיר הנה זכות ולא חובה.

הליכים עפ"י החוק למניעת אלימות במשפחה מתנהלים בפני עצמם ללא קשר לתביעות אחרות, המתבררות בין בני-הזוג. מרוץ הסמכויות וניהול הליכים מקבילים לא יהוו מחסום בפני המבקש/ת צו הגנה. החוק קובע במפורש שלא תישמע טענה, כי בית המשפט מנוע מלדון או מלתת סעד בעניין, בשל כך שהעניין מתנהל בבית משפט אחר.

מי יכול להגיש את הבקשה? הרשאים להגיש את הבקשה על פי החוק הם "בן משפחה", היועץ המשפטי לממשלה או נציג, או פקיד סעד התמנה על פי חוק הנוער (טיפול והשגחה) ה-תש"ך (1960).

הגדרת "בן משפחה" על פי החוק כוללת גם מי שהיה בן משפחה בעבר, וגם מי שהוא בן משפחה בהווה. בני המשפחה הנכללים הם:

  1. בן זוג, לרבות ידוע בציבור; הורה או בן זוג של הורה, צאצא או צאצא של בן-זוג, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד או דודה, אחיין או אחיינית.
  2.  מי שאחראי לצורכי מחייתו, בריאותו, חינוכו או שלומו של קטין או חסר ישע, המתגורר עמו וקטין או חסר ישע, המתגורר עם מי שאחראי עליו כאמור.

כאשר מי שנפגע מהתנהגות התוקף אינו בן משפחה, הסמכות לדון בבקשה לצו הגנה נתונה רק לבית משפט השלום. כאשר מי שנפגע הוא קטין, מסורה הסמכות גם לבית המשפט לנוער.

על פי החוק גם פקידי הסעד המטפלים מוסמכים להגיש בקשה לצו הגנה כנגד הורה תוקפן. הבקשה תוגש לבית משפט השלום. הוראה זו מיועדת למקרים בהם האם אינה מדווחת על מעשי האלימות של האב.

לפקידי הסעד סמכות להרחיק בני נוער אלימים מבית הוריהם. בקשה לצו הגנה מפני קטין תוגש לבית המשפט לנוער.

החוק נוקט משנה זהירות וקובע כי כתבי בי-דין וצווים על פי החוק יימסרו לצדדים על ידי פקיד בית המשפט ולא על ידי הצדדים עצמם כדי למנוע מהם כל חשיפה לסכנה מיותרת.

ב.         צו הרחקה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת

החוק למניעת הטרדה מאיימת התשס"ב- 2001 נועד לטפל במקרים של התנהגות אובססיבית, המלווה בהטרדות ואיומים. רוב קורבנות ההטרדה המאיימת הן נשים המוטרדות על רקע של מערכת יחסים רומנטית קיימת או מדומה. המושג "הטרדה מאיימת" הוא המקבילה הישראלית למונח "Stalking"  האנגלי (כך על פי דברי ההסבר לחוק), וכולל פגיעה בפרטיות; איומים סחיטה באיומים והסגת גבול; והטרדה על פי חוק הבזק;

ההטרדה פוגעת בניהול חיי שגרה, פוגעת בפרטיות והמקימים חשש לפגיעה בגופה של האישה או בחייה כאשר מדובר באיומים לרצח למשל. על מנת להגן על קורבנות ההטרדה המאיימת ניתן להוציא צווי הגנה והרחקה למטרידים שאינם דווקא בני משפחה.

על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת ניתן לבקש צו הגנה כצו חירום כנגד אדם המאיים על אדם אחר בפגיעה בחייו בשלוות חייו ובפרטיותו וכן בעקבות אירוע אלים או כאשר נשקפת סכנה לאלימות, לתקיפה מינית או לכליאת אדם בבית כנגד רצונו.

 

מהלך הדיון

ניתן להוציא את שני סוגי הצווים במעמד צד אחד. דיון במעמד שני הצדדים ייערך תוך 7 ימים. משנקבע דיון במעמד שני הצדדים, רשאי בית המשפט להאריך את תוקפו של הצו שניתן במעמד צו אחד, לבטלו או להכניס בו שינויים, אף אם מי שמחויב בצו לא התייצב לדיון. במידה והאדם כנגדו הוצא הצו הפר את האמור בו, ניתן לקרוא למשטרה.

 

תוקפם של הצווים

שני סוגי הצווים; צו ההגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה וצו ההרחקה על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת נועדו לספק מענה מידי כנגד בעיית האלימות וכנגד הסכנה להיפגע שוב מבן המשפחה האלים ולכן הם מטבעם מוגבלים בזמן. ככלל, תוקפו של הצו הוא עד לתקופה של שלושה חודשים. ניתן להאריך את הצו לתקופה של כחצי שנה. מטעמים מיוחדים שיירשמו ניתן להאריך צו על פי החוק למניעת אלימות במשפחה עד שנה, וצו שניתן על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת ניתן להאריך עד לתקופה של שנתיים.

 

ג.          צו הרחקה קבוע

צו הרחקה קבוע (סעד הניתן מכוח סמכותו של בית המשפט) יינתן כאשר האלימות היא חמורה ומסכנת את חיי האישה והילדים. צו זה מוצא מכוח חובתו של האב לזון את אשתו וילדיו על פי הדין האישי. על פי ההלכה היהודית חובת המזונות כוללת בתוכה גם את חובת האב לספק לאשתו ולילדיו מדור (בית) שקט ושליו. אב מפעיל אלימות כלפי אשתו וילדיו מפר את חובתו וניתן להרחיקו כך שזכותם של האישה והילדים למדור שקט ושליו תמומש. האישה תוכל לפנות לבית המשפט ולבקש מקום מגורים נפרד מזה של הבעל באחת משלוש דרכים: חיובו של הבעל לצאת מן הדירה; חיובו של הבעל לספק לאישה ולילדים דירה אחרת; חיובו של הבעל לתת לאישה ולילדים חלק נפרד מן הדירה המשותפת, שיוקצה אך ורק לשימושם.

בית המשפט לא ימהר להוציא צו הרחקה קבוע ויוציאו רק כאשר קיימות נסיבות המצדיקות זאת. לפני הוצאת הצו יבחן בית המשפט את הרקע העומד מאחורי אלימותו של הגבר, אם האלימות נגרמה בעקבות מריבות יבחן בית המשפט מי התחיל במריבה. גם התעמרות נפשית תשמש בסיס לצו הרחקה במקרים יוצאי דופן. הצו יינתן לתקופה קצובה. הבעל יופנה למסגרת טיפולית שתותווה ע"י פקידת הסעד.